חותכים עניין

מאת טלי לביא

10 במאי 2006

	ד"ר שרה לוין, וטרינרית הקליניקה, עם לקוחות. צילום: אלי אטיאס

מדינות רבות בארה"ב מקדמות חוקים לחיוב עיקור וסירוס חיות מחמד. בישראל קצב ההתרבות של בעלי חיים חסרי הבית הולך וגדל ומענה חוקי עדיין לא נמצא. טלי לביא מספרת על חשיבות הניתוחים, על הקליניקה הניידת ועל נקודת האור החדשה בדמות ח"כ הרב מיכאל מלכיאור.

בעבר, הליכה ברחובות תל אביב הייתה עבורי פעולה פשוטה שתוצאותיה ידועות מראש. זה השתנה לחלוטין ברגע שבו התחלתי להכיר קצת את עולמם של בעלי החיים החיים ברחוב, ונפקחו עיניי. כעת אני מבחינה בבעלי חיים חסרי בית בכל מקום. איני מצליחה שלא להיתקל במבטיהם של חתולים מבועתים, שתוך כדי מנוסה חוצים כביש סואן. בעל כורחי, אני חושבת על כך שהחתול שאני עוברת לידו מצוי במצוקה מתמדת וחוששת שמא הוא צמא, רעב, חולה או פצוע.

אינני יכולה להימנע מלשאול את עצמי כל פעם מחדש, מתי ימצא פיתרון שיקל על מצוקת בעלי החיים המצויים במאבק הישרדות יומיומי ברחוב.

במחוז סנטה קרוז בארה"ב מאסו במצב הקיים של בעלי חיים משוטטים ושל המתה המונית של בעלי החיים שאין מי שיאמצם. לכן הם עשו מעשה, יש שיאמרו מעשה קיצוני: חוקקו חוקים בכל עיר ועיר במחוז, לפיהם על כל מחזיק חית מחמד מוטלת חובת עיקורו או סירוסו, פרט למרביעים מורשים. בעיתונות מדווחים על ירידה של כ- 30% בהיקף המתת בעלי חיים חסרי בית.

סנטה קרוז אינו המקום היחיד בו עיקור וסירוס מחויב על פי חוק. בערים שונות בארצות הברית, וביניהן ניו-יורק, לוס-אנג'לס וסנט לואיס, קיימים חוקים המחייבים זאת, חוקים המגבילים הרבעת בעלי חיים וחוקים המעניקים תמריצים כלכליים לאלו המעקרים כלבים וחתולים. בעשרים וחמש מדינות בארה"ב החוק מחייב כי בעל חיים אשר אומץ ממקלט, יהיה מעוקר או מסורס.

בישראל טרם חוקקו חוקים בתחום זה, ולכן כל אדם עושה כראות עיניו בנושא. רבים מאלו היוצרים קשר עם הקליניקה הניידת של עמותת "הכל חי" בכדי לתאם תור לעיקור או סירוס בעל חיים, עושים זאת רק לאחר המלטה של הכלבה או החתולה, מאחר ולתפישתם "בריא יותר לכלבה להמליט פעם אחת לפני עיקור", "יש לאפשר לבעל חיים לחוות חווית אימהות" וכדומה. תפישות מיושנות אלה מנציחות את ריבוי היתר של כלבים וחתולים ובכך גם את מצוקת החיות חסרות הבית.

בד בבד, בשנים האחרונות ניתן לראות אנשים אחראיים, המטפלים בבעלי חיים מתוך הבנה אמיתית של עולמם. אל אנשים אלה ואל סיפוריהם הייחודיים מתוודע הצוות של הקליניקה הניידת.

כך, למשל, ראתה יפית בר, מנהלת הקליניקה, כיצד פועלים בקיבוץ סאסא למען רווחתם של חתולי הרחוב. לפני כחודש יצר עימה קשר חבר קיבוץ סאסא שסיפר כי מסתובבים בקיבוץ כ- 50 חתולים שאינם מסורסים או מעוקרים והם מתרבים בקצב מהיר. בעבר נערך מבצע של ניתוחים בקיבוץ, אך מכיוון שחתולים רבים באזור לא נותחו, הם המשיכו להתרבות.

הודות לתושייתו של החבר ובעזרת הקיבוץ, גויס תקציב למבצע מקיף של עיקור וסירוס החתולים. חבר הקיבוץ אף הכין מראש כלובים מתאימים שישמשו להם לשעות המנוחה שלאחר הניתוח ובירר כיצד ניתן לסייע להם בהחלמתם.

כאשר הכל כבר היה מוכן, תוצאות המבצע היו תלויות לחלוטין בהצלחה בלכידת החתולים. כשהגיע השבוע הגדול החששות היו רבים שכן היה גשום למדי והם "ירדו למחתרת". בהתאם להמלצת הצוות, בשעות שקדמו למועד הלכידה לא הואכלו החתולים. כתוצאה מכך, הפיתוי בעזרת מזון היה אפקטיבי, ולשמחת כולם במבצע זה נלכדו 35 מהם, שנותחו וחוסנו בהצלחה.

סיפורה הייחודי של ד', מקיבוץ בדרום, הגיע לאוזנינו בשבוע שעבר. מדובר באוהבת בעלי חיים מושבעת שאוספת לביתה כל חית מחמד עזובה הנקרית בדרכה. כאשר נפוצה הידיעה על כך שהיא מאמצת בעלי חיים נטושים, גבר קצב הנטישה של חיות על מפתן ביתה.

עקב מספרם הרב של בעלי החיים אשר ברשותה, התקינו חברת הקיבוץ ובעלה מתקני שתייה ומזון לכלבים ולחתולים וכן סידרו עבורם מיטות במפעל ישן הנמצא בסמוך לקיבוץ. באופן שוטף הם דואגים לעיקורם, סירוסם, חיסונם וטיפוחם. ד' ובעלה פנסיונרים החיים בקיבוץ. בכדי שחיות המחמד שברשותם יוכלו ליהנות מאיכות חיים טובה, הם אוספים שמיכות ותרומות שונות עבור הטיפול בהם.

הקליניקה הניידת החליטה להירתם ולסייע ל-ד'. השכם בבוקר החל הצוות בלכידת החתולים. בהמשך נותחו וחוסנו בעלי החיים. עם סיום שלב התאוששות החיות בקליניקה הניידת, העביר בעלה את המנותחות לחדר מוצל, שנבנה במיוחד למטרה זו.

בעלי חיים רבים חבים את חייהם ואת רווחתם לאנשים אחראיים כגון אלו. הבעיה היא שכל עוד מלאכת העיקור והסירוס של כלבים וחתולים נעשית טיפין טיפין, קשה יהיה להקטין משמעותית את מספרם של החיות חסרות הבית. כך למשל בעניין מניעת ריבוי חתולי רחוב, מצא מחקר אקדמי כי רק עיקור וסירוס של 75% מחתולי הרחוב באזור מסוים, וחזרה על כך כל כמה חודשים, יביאו להפחתת מספרם.

	ח"כ מלכיאור עם מנהל העמותה, ידין עילם. צילום: אלי אטיאס

אין ספק שמצבם של חיות ישראל עגום. הבשורה המעודדת של השבוע, היא זו על מינויו של חבר הכנסת הרב מיכאל מלכיאור לתפקיד יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, הועדה המקדמת נושאים הקשורים לחוק צער בעלי חיים. יום לפני כן, כשהגיע לחתום על העצומה נגד מרוצי סוסים למטרות הימורים, ביקר ח"כ מלכיאור בקליניקה הניידת של "הכל חי" וקיבל מידע בנושא עיקורים וסירוסים.

לאור מודעותו הגבוהה לסוגיות הנוגעות לחיות, אני מלאת תקווה כי סוגיות כאובות כגון בעלי חיים חסרי בית, עתידות לזכות בעתיד הקרוב לתשומת הלב הראויה.

באשר אלינו, אוהבי בעלי החיים באשר הם - כל עוד, לצערי, אין חקיקה המתמרצת עיקור וסירוס או כזו המחייבת בתי מחסה ומכלאות למסור לאימוץ אך ורק בעלי חיים מעוקרים ומסורסים, עלינו להמשיך לנסות ליידע, לשכנע ולהפיץ מפה לאוזן את המסר הברור על החשיבות של הניתוחים הללו בסביבתנו.